איזה ישראלי לא אוהב הנחת מזומן אה? מה כבר לא נעשה בשביל עוד כמה שקלים גם אם על הדרך התחמקנו ממס הכנסה.
בנימין הודיע לי בטלפון חגיגית! "את אבי הזה אני רוצה לדפוק. וכמה שיותר חזק יותר טוב".
-רגע רגע רגע… על מה ולמה יצר הנקמנות הזה שאלתי בתמימות את בנימין.
"תקשיב, אבי כבר במשך קרוב לשנה מלכלך עלי ופוגע בי מול אנשים. אשכרה דפק אותי בעסקה גדולה עכשיו הלכלוך שלו. סיפר שאני לוקח כסף ולא מספק סחורה. עסקה של 70 אלף ש"ח נפלה לי עכשיו".
בעודי מתעניין אודות המקרה, בנימין מפנה את תשומת ליבי שאבי הוא אדם אשר עוסק בעריכת דין. מקצוע אשר מחויב ביתר קפדנות בהתנהלות הפיננסית. לקבל מזומן ולא להנפיק חשבונית במקצוע הזה עלול להביא לאובדן הרישיון לעסוק בתחום!
בנימין מתעקש. "אתה חייב להוכיח שהוא עובד בשחור". ואני? אני כבר בונה את סיפור הכיסוי בראשי.
התקשרתי לאבי. האמת, לא היה מורכב להגיע אליו. סיפרתי לו שיש לי מספר נכסים מסחריים ואני רוצה להכין חוזה שכירות קבוע שירוץ איתי. בנוסף, עניינתי אותו בליווי בריטיינר לעסק הבנייה (שאין לי) אבל נשמע נוצץ ומבטיח!
לאחר דין ודברים סגרנו להיפגש. בטלפון עוד נאמר שיעלה כ 20 אלף לחוזה המדובר ועל עניין הריטיינר נדון בפגישה.
את פני קיבלה המזכירה. "בשבילך אספרסו כן?" שאלה עוד לפני שהספקתי לשבת בכורסא. משרד מפואר בלב הברנז'ה החיפאית. מצליח הבחור. אני חושב לעצמי.
5 דק' לתוך הפגישה, מגיע האספרסו שלי. רותח. בלי סוכר.
5 דק' מאוחר יותר אני מוצא את עצמי מתווכח עם אבי על המחיר.
– אנחנו יוצאים לדרך משותפת וארוכה אני אומר לו. איך אפשר בכל זאת עוד קצת הנחה? אני מתעקש…
כאן כבר הרגשתי שאבי מרגיש איתי בנוח. התחבבתי עליו. כזה אני, איש של אנשים.
את התגובה המיידית והברורה של אבי לשאלתי, כבר קראתם בתחילת הפוסט. הכנסתי יד לכיס, שלפתי חבילת שטרות והתחלתי לספור 15 אלף ש"ח. חשבונית מעולם לא עלתה בשיחה.
את החיוך של אבי בזמן שאני סופר את השטרות אני זוכר היטב.
אבל את החיוך של בנימין (הלקוח) כשהוא צפה בתיעוד הסמוי של כל האירוע אני לא אשכח לעולם.
מספר חודשים לאחר מכן שמעתי בתקשורת שעורך דין מחיפה זומן לחקירה ברשות המיסים ורישיונו הושעה עד לבירור המקרה.
מה שבטוח, מזומן האיש הזה לא יקבל עוד, בכל זאת עלה לו ביוקר.
