רוזיליו, אוי רוזיליו

בואו נדבר על פשיטת רגל. על פניו – מנגנון נהדר וצודק שאמור לספק לבני אדם שכשלו הזדמנות לפתוח דף חדש מבחינה כלכלית ולהתארגן על החיים שלהם. אבל מתחת לפני השטח, מדובר במנגנון הגנה מושלם עבור נוכלים שלא בוחלים בשום אמצעי.

הסיפור שלנו מתחיל כבר לפני כמה שנים. אני הייתי חוקר צעיר ועבדתי בתיק בו הלקוח טען כי הנבדק סירב לשלם לו בטענה שהוא לא מסוגל לעמוד בתשלום. כבר באותה החקירה זיהינו כי הנבדק אכן לא כל כך מסכן כפי שצייר עצמו. בסופו של דבר, אחרי תביעה מצד הלקוח שלי, הנוכל הכריז על פשיטת רגל והלקוח שלי כבר ויתר על החוב בראשו.

חלפו מספר שנים, ובתיק אחר לגמרי לקוחה סיפרה לי על מישהו בשם רוזיליו, שמוכר חומרי בניין. רוזיליו…רוזיליו….רוזיליו, "מאיפה לעזאזל השם הזה מוכר לי?!"

תוך כמה דקות נזכרתי, זה אותו 'פושט רגל' מאז. ברור היה לי שהוא נוכל מקצועי שממשיך עד היום להתחמק מתשלום החובות שלו. זה אמנם לא היה התיק שלי יותר, אבל הרגשתי שאני חייב לעדכן את עורך הדין שידעתי שמונה על ידי בית המשפט ככונס הנכסים שלו, עוד בפעם הקודמת שחשפתי אותו. האם עשיתי את זה כי הרגשתי 'חובה מוסרית לחברה'? האם זה בגלל שאני לא יכול לסבול נוכלים? האם פשוט זיהיתי פוטנציאל לתיק חדש-ישן? כל התשובות נכונות.

כך או כך, קיבלתי לידי מחדש את המקרה של רוזיליו, והתחלתי לעקוב אחריו באדיקות במטרה להוכיח שהוא אכן מפעיל את העסק בסתר. לצורך כך תפרתי כיסוי סיפור מושלם: הצגתי את הצוות שלנו כחברת בנייה קבלנית מקומית המעוניינת להתחיל לעבוד איתו כספק באופן קבוע. ידעתי שנוכל מקצועי כמו נוכל מקצועי – לא יסרב להרוויח עוד כמה ג'ובות מהצד ובוודאי ולא ירוץ לבדוק אותנו ברשם החברות, וכך היה.

בקיצור נוכל כמו נוכל – רשם את החברה ע"ש אשתו. במסגרת החקירה ובשיחה הראשונה שלנו עם רוזיליו, הוא הצהיר שהוא הבעלים ומנהל החברה. כך גם אישר לנו אחד העובדים שלו בשיחה. סוף הסיפור היה כאשר שוחחנו גם עם אשתו והיא הפנתה אותנו בחזרה לרוזיליו, מרוזיליו לרוזיליו כבר לא היה מקום לספק: היה ברור כשמש משתמש בה כקוף והוא זה שבפועל מנהל את החנות.

אז מה בעצם היה לנו פה? סיפור שהתחיל בפשיטת רגל נאיבית, המשיך באוזלת היד של הרשויות והסתיים בבעיטה בישבן של נוכל מקצועי מרגיז במיוחד.